החלטה בתיק בש"א 2406/05

לפני בקשה להכריז כי צו העיקול שניתן במסגרת ההליך בתיק הנדון פקע, בהתאם לתקנה 370 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), (הבנק - מבקש העיקול   ייקרא להלן "המבקשת" ואלה שנגדם ניתן הצו ייקראו "המשיבים" - זאת לאור הבלבול בכינוי הצדדים בבקשות השונות), ומן הטעם כי המבקשת לא מסרה למשיבים את צו העיקול וצירופיו  בתוך 3 ימים, כנדרש בתקנות.

הרקע להליך

מן הבקשות נשוא המרצת הפתיחה שנושאה אכיפת פסק חוץ עולה התמונה הבאה:

1.         ביום 18.2.03 נתן בית המשפט המחוזי בוירג'יניה פסק דין לטובת המבקשת כנגד המשיב 1, המחייב אותו לשלם למבקשת סכום של 6,619,005,83 דולר ארה"ב (להלן: "פסק החוץ") .

ערעור שהגיש המשיב 1 לבית המשפט העליון בוירג'יניה נדחה, ואשר על כן הפך פסק החוץ לפסק סופי שאינו ניתן עוד לערעור. המשיב 1 אף הגיש בקשה לדיון נוסף בפני בית המשפט העליון בוירג'יניה, אולם בקשתו נדחתה.

משיב 1 טרם שילם המשיב 1 את הסך של 6,619,005,86 דולר ארה"ב (או כל חלק הימנו), אשר נפסק לחובתו.

2.         ביום 16.2.05 הגישה המבקשת בקשה על דרך של המרצת פתיחה לאשר את פסק החוץ, בהתאם לחוק אכיפת פסק  חוץ, תשי"ח-1958 (להלן: "החוק"). בקשה זו תלויה ועומדת בפני בית המשפט נכבד זה, וטרם ניתנה החלטה בעניינה.

המבקשת טוענת כי למשיב 1 חשבון בנק עסקי להפעלת הפרוייקט, כאשר בעלת זכויות החתימה בחשבון הנה המשיבה 2, והיא זו אשר חותמת על כל שיק בגין הוצאת כספים מהחשבון. לפי  ממצאיה של המבקשת נראה כי חשבון זה משמש בערבוביה כחשבון עסקי וכחשבונם הפרטי של המשיב 1 ורעייתו.

ביום 28.4.05 הגישה המבקשת בקשה לעיקול זמני, בין היתר, על נכסים וחשבונות בנקים שונים של המשיבים, וכן לסעדים זמניים נוספים כנגד המשיבים.

3.         ביום 4.5.05 ניתנה החלטה, לפיה צו עיקול יינתן כמבוקש בבקשת המבקשת,  עם הפקדת ערבות על סך 120,000 ש"ח. ביום 20.6.05 אכן הפקידה המבקשת ערבות זו בתיק בית המשפט.

בעקבות הפקדת הערובה על ידי המבקשת, ניתנה החלטה המורה כי "צו פורמלי יוכן על ידי המבקשת".

ביום 22.6.05 נחתם צו עיקול זמני, בין היתר על נכסים וחשבונות בנק שונים של המשיבים, וזאת במסגרת בש"א 1576/05. לאחר מכן נחתמו צווים מתוקנים לאור שינויים שביקשה המבקשת, כפי שיבואר להלן. 

המשיבים הגישו שתי בקשות, האחת, דנן, להורות על פקיעת צו העיקול והשניה בקשה לביטול צו העיקול.

טענות המשיבים

4.         משניתן צו עיקול וזה לא הומצא לבעל הדין על צרופותיו, כמצוות תקנה 367 לתקנות, הרי שהתוצאה הינה פקיעת הסעד הזמני, כפי שנקבע בתקנה 370 לתקנות.

לטענת עו"ד שיפטן, תקנה זו הינה מנדטורית, ואינה מותירה שיקול דעת לבית המשפט משעה שהוכח כי ההמצאה לא נעשתה במועד, דהיינו בתוך שלושה ימים.

ב"כ המבקשים מתבסס על הפסיקה המתייחסת לסוגיה (רע"א 5935/97 רוני סיני נ' גלנץ, פ"ד נב(1), 193 (להלן: 'פרשת סיני'); רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן, פ"ד נא(3), 789 (להלן: 'פרשת מרגליות'); בש"א (מחוזי י-ם) 3341/03 כדורי פיתוח עירוני בע"מ נ' ארגמן (לא פורסם) פדאור 04(1), 21 (להלן: 'פרשת כדורי'); בש"א (מחוזי ת"א 8034/02 Tas נ' ניאגו (לא פורסם) (להלן: 'פרשת Tas')).

טענות  המבקשת

5.         השתלשלות העניינים סבוכה במקרה הנדון בשל מספר עובדות מצטברות, בטעות סופר בצו העיקול הראשון, הפקדת הערבון לאחר מספר ימים, הערפול בייצוגם המשפטי של המשיבים. ביום 3.7.05 נודע למשיבים כי הוטל עיקול על חשבון הבנק שלהם על סמך צו העיקול  הראשון.